מחר באים אלינו חברים,
אז בחרתי להכין, עוגה שנראית לי מרשימה וכמובן טעימה,
זאת עוגת ״עקיצת הדבורה״ של קרין
נראית מעולה, האמת ששמתי עליה עין מההתחלה, אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת קצת לצבור נסיון,
כי היא נראית לי ממש מסובכת, מה עוד שאין לי מיקסר, או מעבד מזון, ככה רציניים...
לא מזמן התחדשנו במוט בלנדר של בראון ההכי חדיש שיש, יש בו חלק של לישת בצק, אבל מה?
הוא מוגבל לעד 250 גרם קמח....חחחח
מעטים המתכונים שנתקלתי בהם עם הכמות הזו.
החלטתי שבשביל החברים שבאים מחר, אנסה להתמודד, עם ה״מיקסר״ שלי, עם הכמויות, עם החלוקת עוגה באמצע,
עם היופי של העוגה וכמובן, עם הטעם.....
אז הבוקר הכנתי את העוגה, לא היה פשוט בכלל, בכלל...
חילקתי את כמות הבצק לשניים ופעמיים הכנתי בצק, כדי לחברם לכדור בצק אחד,
אז בצק ראשון נראה טוב, הבצק השני יצא קצת רך מידי ונוזלי, חיברתי, שיטחתי והכנתי את הציפוי שקדים,
חיכיתי שהבצק ייתפח ויכפיל את גובהו, עד עכשיו אני לא יודעת, אם זה קרה, אבל המשכתי, כי נלחצתי שהתינוק כבר התעורר ואני צריכה להספיק גם לבשל....
חיכיתי שהציפוי ייתקרר, שפכתי מעל והכנסתי לתנור....אחרי 20 דקות הייתי אמורה לבדוק, אם הבצק טוב ולא בצקי, ע״י
הזזת הציפוי קרם, לא ידעתי להבדיל בין הציפוי לבצק ואיכשהו הגעתי עם הסכין לתחתית התבנית, מה שיצר מעין בור.
הפחד הגדול שלי היה לחצות את העוגה לשניים ולהפריד בין החלק התחתון של העוגה לחלק העליון, על מנת שאוכל לשפוך את מלית הקרם, זה בסוף היה החלק היותר פשוט, מלחיץ, אבל אפשרי, אפילו לי.....
סיימתי, נראה בסדר גמור, אפילו לא רע, פתאום תפסתי ביטחון והתחלתי לדמיין, איך בפעם הבאה אני מכינה את העוגה בלי לחץ וכמו שצריך,
זאת עוגת ״עקיצת הדבורה״ שלי....
אז בחרתי להכין, עוגה שנראית לי מרשימה וכמובן טעימה,
זאת עוגת ״עקיצת הדבורה״ של קרין
נראית מעולה, האמת ששמתי עליה עין מההתחלה, אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת קצת לצבור נסיון,
כי היא נראית לי ממש מסובכת, מה עוד שאין לי מיקסר, או מעבד מזון, ככה רציניים...
לא מזמן התחדשנו במוט בלנדר של בראון ההכי חדיש שיש, יש בו חלק של לישת בצק, אבל מה?
הוא מוגבל לעד 250 גרם קמח....חחחח
מעטים המתכונים שנתקלתי בהם עם הכמות הזו.
החלטתי שבשביל החברים שבאים מחר, אנסה להתמודד, עם ה״מיקסר״ שלי, עם הכמויות, עם החלוקת עוגה באמצע,
עם היופי של העוגה וכמובן, עם הטעם.....
אז הבוקר הכנתי את העוגה, לא היה פשוט בכלל, בכלל...
חילקתי את כמות הבצק לשניים ופעמיים הכנתי בצק, כדי לחברם לכדור בצק אחד,
אז בצק ראשון נראה טוב, הבצק השני יצא קצת רך מידי ונוזלי, חיברתי, שיטחתי והכנתי את הציפוי שקדים,
חיכיתי שהבצק ייתפח ויכפיל את גובהו, עד עכשיו אני לא יודעת, אם זה קרה, אבל המשכתי, כי נלחצתי שהתינוק כבר התעורר ואני צריכה להספיק גם לבשל....
חיכיתי שהציפוי ייתקרר, שפכתי מעל והכנסתי לתנור....אחרי 20 דקות הייתי אמורה לבדוק, אם הבצק טוב ולא בצקי, ע״י
הזזת הציפוי קרם, לא ידעתי להבדיל בין הציפוי לבצק ואיכשהו הגעתי עם הסכין לתחתית התבנית, מה שיצר מעין בור.
הפחד הגדול שלי היה לחצות את העוגה לשניים ולהפריד בין החלק התחתון של העוגה לחלק העליון, על מנת שאוכל לשפוך את מלית הקרם, זה בסוף היה החלק היותר פשוט, מלחיץ, אבל אפשרי, אפילו לי.....
סיימתי, נראה בסדר גמור, אפילו לא רע, פתאום תפסתי ביטחון והתחלתי לדמיין, איך בפעם הבאה אני מכינה את העוגה בלי לחץ וכמו שצריך,
זאת עוגת ״עקיצת הדבורה״ שלי....
נו.....?
וואאאאאאאוווווווו שיחקתי אותה,
קרין גורן, הנה אני באה, היזהרי!!!!
מקווה שטעים ושלא אעשה בושות מחר.
מקווה מאד ששווה מנה מותרת, מחכה כברררררר....
יאמי
אין מילים וווווואאאאאווו סחתיין זה נראה מופלא!!
השבמחק